בעיניה של אישה: השקפה חסידית על תורת חיים

תשעת הימים-ממעטין, בשמחה

אחד הדברים שהחסידות מדגישה יותר מכל, היא מדת השמחה. בעניין תשעת הימים, מציין השולחן-ערוך, "משנכנס אב ממעטין בשמחה". אך הרעיון החסידי מציע פירוש נוסף שכמובן לא בא לסתור את הפירוש הראשון. על פי החסידות: "משנכנס אב, ממעטין (את הענינים העצובים של אב), בשמחה", היינו על ידי שמחה. אכן, מוטב שנדגיש את השמחה והחיוביות, כי הן משמשות הכנה לגאולה. הרבי לימד אותנו להתמקד בעתיד, במשיח ובגאולה, יותר מאשר בחורבן מן העבר.

השאלה, כיצד ניתן להרבות בשמחה באופן המותר על פי השולחן-ערוך, כאשר אסור לאכול בשר, ואסור לכבס בגדים ואף לא ללבוש בגדים מכובסים? ימים אלה הם ימים של אבל פשוטו כמשמעו, אך כאן אנו מוצאים פתרון חדשני של הרבי. הרבי מציע שנערוך "סיומים" על מסכתות תלמודיות כלשהן בכל יום מתשעת הימים. ומדוע סיום?

כי אותו יום שיהודי מסיים בו לימוד מסכת, הופך ליום חג. תיאורטית, מותר אפילו לאכול בו בשר, למרות שזה בתוך תשעת הימים. למעשה אין עושים זאת, אך עצם ההיתר מצד השולחן-ערוך, מעיד על שינוי במעמד הקודר של ימים אלה.

[בשלב זה נערך סיום, ולאחריו העירה הגב' גרייזמאן]:

הבה נקווה ונתפלל שמיד לאחר "סיום" זה, יבוא סיום הגלות, כפי שהתבטא הרבי בכמה הזדמנויות.