בעיניה של אישה: השקפה חסידית על תורת חיים

פרשת ראה-לחיות בארץ ישראל

הפסוק "...והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם" (דברים כו, ב) מתייחס למצות הביכורים - הבאת ראשית פרי האדמה אל בית המקדש בירושלים. הרבי מצביע על כך שהפסוק אינו מזכיר את ירושלים באופן מפורש. תחת זאת, הוא מרמז לירושלים במלים "המקום אשר יבחר ה'... לשכן שמו שם". ברור שירושלים היא היא המקום שה' בחר בו מכל שאר המקומות. אף על פי כן, יש להבין מדוע התורה אינה אומרת זאת בפירוש, במיוחד לאור העובדה שהתורה תמיד מדייקת במלים ואומרת את דברה בתמציתיות. אם כן, מדוע היא משתמשת בשמונה מלים שנראות כמיותרות, במקום לומר מלה אחת פשוטה - "ירושלים"? כפי הנראה, חייבת להיות הוראה כלשהי שהתורה רוצה שנלמד מן העובדה שהיא מרמזת לירושלים בדרך זו.

הרבי מסביר זאת כדלהלן: כל מקום שבו מביא האדם את שם ה' לידי גילוי, הוא כמו ירושלים ושם ניתן לעבוד את ה'. כיום, כאשר אין לנו בית-מקדש, מה אנו עושים במקום קרבנות? חז"ל מסבירים שתפילותינו הן תחליף לקרבנות. הנוכל לומר שיהודי יכול להתפלל אך ורק בירושלים, או בישראל? באחת השיחות הקשורות לפרשתנו, מדבר הרבי על מצות יישוב ארץ ישראל. האם חובה על כל יהודי לגור בירושלים או בארץ ישראל, ולעלות לישראל מכל מקום בגולה, על מנת שיוכל לעבוד את ה', או שמא אין זו חובה? יש סיפור אודות חסיד אחד של הרבי ה"צמח צדק", האדמו"ר השלישי בשושלת חב"ד. החסיד החליט שרצונו לדור בארץ ישראל. הוא קם והלך אל רבו ה"צמח צדק" כדי לקבל ברכת הדרך. אך הרבי אמר לו, "מאך דא ארץ ישראל" [עשה כאן ארץ ישראל]. אני חייבת לומר בנקודה זו, כי נושא זה הוא עדין מאד עבור אנשים רבים, שהשקיעו מאמצים עצומים כדי להגיע לארץ ישראל. עם זאת, הייתי רוצה להציג כמה מן הרעיונות שהרבי הביע בנושא זה.

קודם לכל, הביא הרבי את דברי חז"ל ש"כל הדר בחוץ לארץ, כאילו עובד עבודה זרה". כי האדם המתגורר בחוץ לארץ, הוא כמי שאין לו אלו-ה. בשמעם זאת, יאמרו אנשים רבים, "כיצד, אפוא, יכול יהודי דתי להתגורר בגולה?" נראה כאילו אין אפשרות להיות יהודי נאמן ליהדותו בגלות, באמריקה, או בכל ארץ אחרת.

כמובן, אם יש לנו אמצעים ויכולת, אנו צריכים לעלות לישראל. ובכל זאת, אנו מסתכלים סביבנו ורואים כל כך הרבה יהודים יראי-שמים, הנאמנים ליהדותם, שאינם מתגוררים בישראל ואינם עושים כל צעד לקראת עלייה לארץ ישראל. הם בודאי יודעים אודות מאמר חז"ל זה, בדיוק כפי שאתן ואני יודעות. מדוע אם כן, אינם באים? כיצד זה שאינם אורזים את מזוודותיהם?

הרבי אומר שישנם דברים חשובים מסוימים שעלינו לבררם לפני שאנו נוקטים בהחלטה כלשהי. הדבר הראשון הוא, שמאמרי חז"ל הנם תמיד מאד מדויקים. המלה שהשתמשו בה היתה "כל הדר בחוץ לארץ". ישנן הרבה מלים המבטאות מגורים במקום כלשהו, אך חכמינו ז"ל השתמשו דוקא בשורש המלה "דר". מלה זו מלמדת על קביעות והתמדה. במלים אחרות, מה שחז"ל אומרים הוא זה: כאשר אדם חי בגולה ומסתכל על מגוריו שם כעל מקום קבע, כי יש לו משרה טובה, בית נאה וכד', וכן מפני שהוא שומע שבישראל הפרנסה קשה, אזי הוא כמי שאין לו אלו-ה. אולם, אם אדם זה, אמנם מתגורר באמריקה, או אנגליה, או אוסטרליה, אך כל חייו מבוססים על ההרגשה וההבנה שהוא נכסף ומתפלל ללא הרף, לביאת המשיח, כך שברגע שמשיח יבוא, הוא כבר מוכן ומזומן לעלות לארץ-ישראל, לבית-המקדש - אזי אדם זה לא ממש קבע את מושבו בגלות, והוא איננו "נעול" בתוך גלותו.

הגורם הראשון שעל ידו ניתן לבחון זאת, הוא כיצד האדם מסתכל על חייו בגלות. אם אנשים חדורים בשאיפה זו, ונכספים למשיח, ברור שאמריקה, או כל מקום אחר, איננו המקום המועדף על ידם. עדיפותם היא משיח וארץ ישראל. אנשים אלה אינם בקטגוריה של מי שרואה בגלות את מקום-הקבע שלו, ולכן חציו השני של מאמר חז"ל "כאילו עובד עבודה זרה", אינו מתכוון אליהם. אנשים אלה, בהשארם בגלות (למרות מודעותם לקדושת ארץ ישראל), בגלל תפקיד ושליחות שעליהם לבצע שם, אף הם עובדים את ה', בדיוק כאילו היו בארץ ישראל.

הרמב"ם מסביר שאחד הסימנים שלפיהם נדע בבירור שהמשיח אשר יבוא, הוא משיח בוודאי, יהיה שהוא יקבץ נדחי ישראל מארבע כנפות תבל. מכאן, שליהודים יש מה לעשות בארבע כנפות תבל עד שמשיח יבוא. חסידות חב"ד מלמדת שהיכן שיהודי חי, אם באוסטרליה, ניו ג'רסי, או כל עיר או ארץ אחרת, שליחותו היא להביא אלוקות ויהדות אל אותו חלק של העולם. זו שליחות עצומה המוטלת על היהודים בגלות עד ביאת משיח - להביא קדושה גם לכל פינה בעולם ולא שתהיה רק בארץ ישראל. כאשר משיח יבוא, אזי יבואו כולם לארץ ישראל.

טענה נוספת שאנשים רבים טוענים היא, מה על המצוה של ישוב הארץ. "זו הרי מצוה, כיצד יכולה אני שלא לקיים את המצוה?" הרבי מסביר שישנם חילוקי דעות לגבי החובה לקיים מצוה זו בזמננו. מצוה שהיא חובה, פירושה שבאי-שמירתה את עוברת עבירה. לדוגמה, שמירת שבת. אם אינך שומרת את השבת, את עוברת עבירה. בצד מצוות כאלו, יש אחרות ששמירתן נחשבת למצוה רק אם קיימת אותן, אך אם לא קיימת אותן, לא עברת כל עבירה. מצות ישוב ארץ ישראל אינה כלולה במנין תרי"ג המצוות (לרוב הדעות), פירוש הדבר שאם אדם מתגורר בארץ, הוא מקיים מצוה, אך אם אינו מתגורר בארץ, אין זה נחשב לו כעבירה. בהתיחסו לכל האנשים הרוצים לעלות לארץ ישראל בגלל המצוה שבכך, שואל הרבי, "האם קיימו כבר את שאר תרי"ג המצוות שהן חובה?" אם כבר קיימת את כל המצוות האחרות ועתה את רוצה להיות לגמרי מושלמת, זו זכותך! מכל מקום, ישנם אנשים הקופצים על מצוה זו עוד לפני כל המצוות האחרות שהן, ללא ספק, חיוב גמור.

הרבי איננו אומר שיהודים אינם צריכים לעלות לארץ ישראל. הוא פשוט בא להבהיר נושאים מסוימים הנוגעים לעליה לארץ ישראל.

עבור יהודים רבים היתה ארץ ישראל מקור השראה, ורבים התקרבו בה ליהדות, אך יש גם יהודים החשים שעצם המגורים בארץ ישראל מקודשים כל כך, שדי להם בזה. כל שאר המצוות הן בעלות חשיבות משנית: "אני מדברת עברית, ומתגוררת בארץ הקודש. די בהיותי ישראלית בישראל בכדי להזדהות כיהודיה". אולם השקפה זו בטעות יסודה. אדרבה, דוקא משום שאת ישראלית ומתגוררת בישראל, מוטלת עליך אחריות גדולה עוד יותר, לפעול בדרך שהתורה מכתיבה. הרבי מציין שארץ ישראל גבוהה ברוחניותה מכל ארצות הגלות, אפילו עתה, אחרי חורבן בית-המקדש. אנשים רבים אינם ממש מקדישים לכך מחשבה בעת שהם מחליטים לעבור מניו-יורק או מיאמי ביץ' לישראל. לחיות בארץ ישראל פירושו לקבל על עצמך להתנהג ברמה גבוהה ביותר של יהדות, מכיון שאת נמצאת בארמונו של המלך. ישראל נחשבת כארמונו של המלך, ובארמון יש כללי התנהגות מסוימים שאינם בהכרח חלים גם בפינה נידחת של הממלכה. השאלה שכל הרוצה לבוא לישראל חייב לשאול את עצמו - האם הנני מוכן לדאוג לכך שבהתגוררי בישראל, אעשה ככל יכולתי כדי ללמוד ולקיים, כפי שמצפים ממי שדר בארמון המלך? אם אינך מוכנה לעשות זאת, אז לשם מה את באה לישראל? האם כדי לקטוף תפוזים בקיבוץ? לא בשביל זה ניתנה לנו ארץ ישראל. בישראל אדם חייב לחיות בדרגה גבוהה יותר. הוא חייב לא רק להיות יותר זהיר במצוות, אלא אף לקיים מצוות רבות נוספות, כמו תרומות ומעשרות, שמיטה וכד'. לכן אדם שחש באמת שהוא הגיע לרמה סבירה של שמירת מצוות, רק הוא יכול לשקול עלייה לארץ, אך אלה שעדיין לא הגיעו לכך, אולי מוטב שיישארו מחוץ לגבולות הארץ עד שישפרו את עבודת ה' שלהם. אולי מוטב שעד אז לא ישקלו עלייה לארץ הקדש כלל. בקיצור, אין להתיחס בקלות להחלטה לבוא לארץ ישראל. ואלה הם רק חלק מן השיקולים שיש להביאם בחשבון לפני שקונים כרטיס טיסה. יש גורמים נוספים שצריך להביאם בחשבון. לדוגמה, לעתים קרובות, מחליטים רבנים ששירתו את קהילותיהם בגולה במשך שנים רבות, שהגיע הזמן להגשים את חלומם ולעלות לישראל. במקרה כזה, הקהילה הנעזבת על ידי רבה ההולך להתיישב בארץ הקודש, נותרת ללא מנהיג רוחני. כאשר הרב עוזב את קהילתו, לא תמיד בא במקומו אדם בשיעור-הקומה שלו, ולפעמים אף לא נמצא לו מחליף. קורה, שכאשר אדם עוזב את מקומו, נוצר חלל שאין מי שימלאהו. ויש אנשים בחוץ לארץ הזקוקים מאד למנהיג בעל שאר-רוח שילמדם כיצד להיות יהודי. לכן, כאשר אדם מחליט לבוא לישראל לטובתו הרוחנית, לא תמיד זה באמת לטובתו הרוחנית. כי יתכן ששליחותו הרוחנית בעולם תתבצע יותר טוב דוקא אם ישאר באמריקה, או באנגליה, או בדרום אפריקה - שם הוא עובד את ה' בסייעו בהנהגת והדרכת קהילה יהודית - ולא יבוא לישראל להתענג על סיפוק חיי הרוח של עצמו.

וכאן אנו שואלים שאלה עדינה מאד: האמנם יודע אתה מהי השליחות שה' הטיל עליך? קל מאד לאדם לשכנע את עצמו כי הדבר הנעים והערב לו ביותר, הוא הוא הדבר שהוטל עליו לעשות. לדוגמה, רב בן 55 שהתעייף מלשרת עוד את קהילתו, אחר שעשה זאת במשך 25 שנה. הוא חושב שמגיע לו חופש, מגיע לו לצאת לפנסיה. כך הוא יוכל להתיישב ברמת-גן או ברעננה או אפילו בירושלים. הוא יוכל ללכת לשיעורים, לכתוב ספר זכרונות ולהתעלות ברוחניות. אולם, האמנם בשל כך באה נשמתו לעולם? אם יש לו את הכישורים והאישיות הדרושים לעבודה עם קהילה, האם מותר לו לעזוב את צאן מרעיתו וללכת למקום שיהיה לו, אולי, יותר נעים? אולי בעקבות עזיבתו ישארו מאות אנשים כצאן ללא רועה? במקרה כזה, אדם צריך להתיעץ עם מישהו אחר. במלים אחרות, כדי להחליט מה יותר טוב, יותר חכם ויותר מועיל, זקוק אדם לפעמים למבט אובייקטיבי.

פעמים רבות נתבקש הרבי על ידי אנשים, שירשה להם לנסוע לישראל, והרבי נענה בחיוב ונתן להם את ברכתו. אולם, היו גם כאלה שהרבי אמר להם להשאר, כי שליחותם היא באמריקה, או באוסטרליה, או בקנדה. אתן צריכות להבין כי המקום שאתן רוצות לחיות בו, הוא לאו דוקא המקום שאתן צריכות לחיות בו. הוי אומר, שהשליחות שלך בחיים היא כזו שעלולה גם להיות בלתי נעימה. זה כמו יחסה של אם אל ילדיה: לעתים קרובות מרגישות אמהות כל כך סחוטות מעייפות, עד שהיו רוצות פשוט לצאת מן הבית ולברוח לאן שהוא. "גידלתי אותם כבר 15 שנה, עכשיו שידאגו לעצמם!" אולם במציאות, אם שתעשה דבר כזה, תיחשב כבלתי אחראית. מה פירוש, הרי אלה הם ילדיך. אמנם, זה לא כל כך קל לטפל בהם ולדאוג לכל עניניהם, יום אחר יום, אך הם ילדיך. אינך יכולה לזרוק אותם. פעם, נשאל הרב מאניס פרידמן - מנהל בית חנה במיניסוטה - על ידי מישהי מן התנועה לשוויון זכויות האשה על עיסוקיה של רעייתו. היא נסתה להוכיח שנשים חסידיות קשורות בשלשלאות לבתיהן ולילדיהן. כאשר סיפר לה הרב פרידמן שאשתו מנהלת בית לילדים עזובים, היא התרשמה מאד. עד שהוא הסביר שבעצם, ילדים אלה הם שלהם עצמם, אלא שאף אחד בעולם אינו מעוניין לטפל בהם! אך זו למעשה, האמת. לנשים יש עבודה מאד יוקרתית בכך שהן מטפלות במשפחה שלמה. הדבר הוא אמת גם לגבי רבני קהילות. אולי עבודתם אינה מלהיבה ביותר, אולי אפילו מונוטונית, ואפילו קשה מאד מאד, ואולי צריך הרב לסבול לפעמים התנגדות מצד כמה מחברי הקהילה. אף על פי כן, אם ההשגחה הביאה אותו להיות רב של קהילתו, הרי ברור שקהילה זו היא באחריותו. ועד שה' ירמוז לו בבירור שמותר לו ללכת ולעזוב את אנשי הקהילה, יהיה זה מעשה מאד בלתי אחראי, לקום ולעזבם כדי לנסוע לישראל.

הגורמים שבגללם אדם מחליט לעלות לישראל, הם לעתים קרובות, אציליים מאד ורוחניים מאד, אך עם זאת, מעשהו זה, עלול לגרום לו להשתמט מן האחריות והשליחות האמיתית שלו בחיים. נושא זה, כפי שאמרתי קודם, עדין מאד, מכיון שהרבה אנשים אינם אוהבים לשמוע דברים כאלה, אחר שעשו מאמצים עצומים והקריבו רבות, כדי לבוא לארץ הזאת. אף על פי כן, הרבי איננו בוחר לומר דוקא את מה שפופולארי, אלא את מה שהוא אמת.

הזכרתי לעיל את הסיפור על חסיד של ה"צמח צדק" אשר חפץ לנסוע לארץ ישראל, אך ה"צמח צדק" אמר לו "עשה כאן ארץ ישראל". האדמו"ר ידע שהשליחות של אותו אדם היתה להשאר ברוסיה, לחיות שם מתוך מסירות נפש, ובכך לעורר יהודים אחרים, מה שיצעיד את משיח כמה צעדים נוספים לעברנו. עוד יגיע זמן בהסטוריה, שבו כל היהודים יבואו לארץ ישראל וזה יהיה בעידן המשיח. אך עד אותו זמן - שיגיע במהרה בימינו - יש שליחות לכל יהודי, בכל מקום בו הוא נמצא. אם כל אחד היה מודע לשליחות שנועדה לו בגולה, אזי העולם היהודי היה נראה אחרת לגמרי.

לסיום הדברים בנושא זה, ברצוני רק לומר שאין מרשם אחיד עבור כולם. אם תקשיבו היטב למה שהרבי אמר, תבחינו שהוא אינו אומר "סע לארץ ישראל" או "אל תסע לארץ ישראל". הוא רק אומר שהסיבה לכך שהתורה אינה מזכירה את ירושלים במפורש בפסוק הזה, היא שאנשים לא יחשבו שהמקום היחיד שבו הם יכולים לעבוד את ה' בשלמות, הוא ירושלים, או ישראל. כי מה שקובע הוא, שתביני מהו תפקידך בגולה או בישראל, ותביני מהו החלק שאת ממלאה בהבאת המשיח קרוב יותר - וכמה דבר זה הוא באמת גורם מכריע בחייך.