בעיניה של אישה: השקפה חסידית על תורת חיים

פרשת ואתחנן-בכל דרכיך דעהו

אחד הפרקים בפרשת השבוע, פרשת ואתחנן, הוא "שמע ישראל". הוא מתווה כמה ממושגי היהדות הבסיסיים ביותר, כמו אחדות ה', מצות אהבת ה', מצות תלמוד תורה ולימודה לילדי ישראל.

מתי עלינו לעסוק בלימוד תורה? הפסוק מצביע על ארבעה מצבים או זמנים שונים: בשבתך בביתך, בלכתך בדרך, בשכבך, ובקומך. הפירוש הפשוט והמקובל של המלים הוא שהפסוק, מדבר על יומו של האדם - זמן מסוים מזמנו מבלה הוא בביתו. עבור רובנו, זמן זה הוא בדרך כלל בערב, או מתחילת הערב עד שעת ההליכה לישון. שבים הביתה מן העבודה ונשארים בבית. "בלכתך בדרך" זה בדרך כלל, מה שאנשים עושים במשך היום, ההליכה לעבודה, השהייה בעבודה, והשיבה הביתה מן העבודה. "בשכבך" - ברור שזה בלילה, בסוף היום, "ובקומך", ברור שזה בבוקר, בתחילת היום. הכוונה הפשוטה של הכתוב היא, שאין לדחוק את התורה לחלק קטן של יומנו, כגון כאשר אנו יושבים בבית. היא צריכה לחדור לתוך יומנו כולו, מרגע הקימה, עד לרגע שאנו שוכבים לישון.

כאשר תנועת ההשכלה (התנועה האינטלקטואלית בסוף המאה השמונה עשרה ותחילת התשע עשרה שפשטה בין יהודי מרכז ומזרח אירופה, כשמטרתה להשפיע מודרניות על היהודים והיהדות על ידי עידודם לאמץ את התרבות החילונית האירופאית) התפשטה במהירות בעולם היהודי, היא הביאה עמה גישה מסוימת ליהדות: "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך". אם רצונך להיות יהודי דתי - זה בשביל הבית. בבית, בחיק משפחתך, תחבוש את הכיפה, תלמד תורה, תקיים מצוות. אך כאשר אתה יוצא החוצה, לעולם, למקום עבודתך, היה ככל האדם. אינך חייב לנפנף את יהדותך לעיני הגויים או אנשים אחרים. אולם דבר זה מנוגד בתכלית למה שנאמר בקריאת שמע. "בלכתך בדרך, אל תשכח את התורה. קח את התורה במחברתך. וודא שהתורה עמך בכל אשר תלך, תסע, או תעסוק בעסקיך."

אחד המראות היפים מילדותי שאזכרנו תמיד, הוא בעל חנות יהודי חב"די, שהיה לנו בשכונתנו. כשלא היו שום לקוחות בחנות, הוא היה מוציא ספר. אין לקוחות? אז אינך קורא את העיתון היומי, או משחק באצבעותיך מתוך שעמום. אתה יכול ללמוד הרבה מאד, בפער של עשר הדקות שבין לקוח ללקוח. התורה היא חלק מן היהודי, לא חשוב היכן הוא נמצא. הרבי הריי"צ נ"ע, הששי בשושלת חב"ד, נתן הסבר נוסף מזוית קוסמית, לפסוק הנ"ל. הוא מציין שבנוגע ללימוד תורה, אנו מוצאים דרגות שונות ושלבים שונים. התורה היא חלק מכל שלב בקיום האדם. "בשבתך בביתך", הוא מעמד הנשמה למעלה, לפני ירידתה למטה אל תוך העולם החילוני החומרי. שם, בגן-עדן, היא יושבת לפני ה' ולומדת תורה ללא הפסק.

לחילופין, יכול הפסוק להתפרש כמצב האדם ברחם, שאף לזה יכולות לרמוז המלים "בשבתך בביתך". כאשר האשה בהריון, מספרת הגמרא, מלמדים את התינוק שברחמה, את כל התורה כולה. יתר על כן, "נר דלוק לו על ראשו, וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו". הפסוק מתיחס, אפוא, לתקופה שלפני הולדת האדם, כאשר הוא כל כולו עסוק לגמרי בלימוד תורה.

השלב הבא, "בלכתך בדרך", מתיחס לזמן שבו הנשמה יורדת מן העולם העליון לעולם התחתון, ממדרגה למדרגה, עד שהיא נכנסת לגוף פיזי בעולם הזה התחתון. כאן, על ידי לימוד התורה בעולם הזה, היא לומדת כיצד ללכת קדימה בענינים רוחניים, ואף בענינים גשמיים כאשר הם לשם שמים. אמנם אין זו דרכה הטבעית של הנשמה, שמקומה האמיתי הוא למעלה. כאשר הנשמה נולדת בגוף, היא צריכה ללמוד איך להתמודד עם עולם חדש, ועם זאת, להשאר נאמנה לה'. זו היא שליחותה של הנשמה כאן, בעולם הזה.

כשהנשמה עוזבת את מעונה בעולם העליון, ונולדת בכדור הארץ, היא חייבת לעבור דרך כמה ירידות. בכל מדרגה מלמדים אותה את התורה המתאימה לאותה מדרגה. מאחר שהילד נולד בעולם הזה, חייבים להתחיל ללמדו "קמץ אלף - אָ" וכן "בראשית ברא אלוקים", שזו רמה נמוכה בהרבה ממה שנשמתו ידעה ללמוד לפני שנולד. התורה, כאן, צריכה להיות מותאמת לנשמה בגוף. אולם התוצאה הסופית של ירידת הנשמה לעולם הזה, בו היא לומדת את התורה של העולם הגשמי, ועושה את המצוות הגשמיות היא שהנשמה משיגה בכך מדרגה גבוהה יותר מזו שהיתה בה, לפני ירידתה לעולם הזה. הירידה היא לצורך עליה גבוהה הרבה יותר.

השלב הבא הוא, "בשכבך". זהו היום בו הנשמה נקראת לשוב לעולמה העליון וגוף האדם שוכב בקברו. אפילו במצב זה הוא ממשיך "ללמוד" תורה, ככתוב בפרקי אבות (ו, ט): "בשכבך, [התורה] תשמור עליך, בקבר". כלומר, אפילו בקברו, כשהוא מחכה לתחיית המתים, כל התורה שלמד האדם בימי חייו, שומרת ומשגיחה עליו.

אולי כמה מכן קראו סיפורים אודות קברי צדיקים, אשר מסיבה זו או אחרת היו צריכים להעבירם. יש כמה מקרים שבהם העידו אנשים שראו במו עיניהם שכאשר הוציאו את הגוויות מצאו אותן שלמות. וזאת, עשרות או אפילו מאות שנים אחר הסתלקותם.

שמעתי על מקרה מאד יוצא דופן, בענין זה. כנראה, כאשר הגיעו הגרמנים לליז'אנסק שבפולין, הגיעה לאזניהם שמועה שהיהודים נוהגים לקבור זהב וכסף יחד עם מתיהם. הם הלכו לקבר של ר' אלימלך מליז'אנסק, צדיק מפורסם, ופתחו את קברו. בתוך הקבר הם גילו אדם קטן, עטור זקן חום שנראה כישן. אימה אחזה בהם, והם עזבו את מעדריהם וברחו. באותו לילה, הלכו יהודים מן העיירה אל בית הקברות כדי לכסות את הקבר הפתוח. כשהגיעו, ראו את גופתו של רבי אלימלך, שלמה לגמרי, ללא זכר של ריקבון. אדם שהיה חדור בתורה כל ימיו, נשאר כך אפילו בקברו. במקום אחר, מציינת הגמרא, שכאשר מישהו לומד את תורתו של צדיק שנפטר, "שפתותיו [של הצדיק] דובבות בקבר" ואומרות את דברי התורה, יחד עם האדם הלומד אותם.

מלבד העובדה שהגוף שבקבר שמור ומוגן על ידי התורה שלמד האדם בימי חייו, הנה בינתיים נשמתו הנמצאת למעלה ממשיכה ללמוד תורה.

השלב הבא - "ובקומך" - מתייחס כמובן לתחיית המתים. אף היא משלוש עשרה עיקרי האמונה. כל יהודי, יתעורר בתחיית המתים בעת שיבוא משיח. אז, תהיה התורה שוב, בדרגה אחרת לגמרי. לא יהיו אז כל המגבלות המקשות עלינו כל כך, כיום, ללמוד תורה. מדוע כל כך קשה לנו כיום ללמוד תורה? כי יש לנו דברים כה רבים המעסיקים את מוחנו. הגבר, יש לו דאגות פרנסה. האשה, אם היא יכולה לברוח לשעה, ביום שני בבוקר, היא מרגישה כל כך טוב מכך שהצליחה להגניב לתוך יומה, שיעור קטן. אך כיצד נוכל לשבת כל היום וללמוד תורה? הרי פשוט אין לנו את הזמן או את היכולת, או שיש כה הרבה דברים המסיחים את דעתנו מלימוד. מכל מקום, כאשר משיח יבוא, כל הדברים האחרים הללו המעיקים ומכבידים עלינו ומונעים מאתנו מלהתרכז ריכוז מלא - אפילו רק העייפות הפיזית וכל הדברים האחרים המאיטים לימוד תורה אמיתי, לא יהוו עוד בעיה. וזאת, מלבד העובדה שעל ימות המשיח נאמר "תורה חדשה מאתי תצא". כלומר שכל סודות התורה שהיו גנוזים בכל שנות הגלות, יתגלו. במלים אחרות, לא זו בלבד שאנו נהיה שונים, אלא שהתורה עצמה תהיה עמוקה יותר, ברורה יותר ובמעלה גבוהה יותר מאשר מישהו ידע אי-פעם. שנזכה לכך במהרה בימינו.

בפעם הבאה שתאמרנה קריאת שמע, תוכלנה לחשוב גם על הסבר זה.