בעיניה של אישה: השקפה חסידית על תורת חיים

ט"ו באב-הולכים מחיל אל חיל

ט"ו באב מסמן נקודת מפנה. הוא תאריך השתוות היום והלילה. פירוש הדבר שעד ליום זה, הימים ארוכים יותר מן הלילות. בט"ו באב היום והלילה שווים באורכם, ומיום זה ואילך, הימים מתקצרים ואילו הלילות נעשים ארוכים יותר. מה משמעות הדבר ליהודי? חז"ל אמרו, "לא נבראו הלילות אלא ללימוד תורה", מכאן, שמתאריך זה ואילך אנו צריכים להרבות יותר בלימוד התורה.

מעניין שאנשים נוהגים לומר, "אני צפור יום" או "אני צפור לילה", או אני ממשכימי קום. אנו בהחלט מודעים לעובדה ששעות היממה השונות משפיעות על הדרך בה אנו מתפקדים ומתנהגים. בדרך כלל, שעות היום הן השעות בהן אנשים פועלים בתוך העולם שסביבם. את יוצאת לקניות, עובדת ועושה דברים שונים. מה עושים אנשים בלילה? הלילה, בדרך כלל, הוא זמן למנוחה ורגיעה. רוב האנשים, מלבד מיעוט העוסק בעבודות ליליות, מבלים את לילם, באופן אידיאלי, בבית עם בני ביתם, ובכל מקרה, באופן יותר שקט מאשר הם מבלים את יומם. מכיון שלימוד תורה דורש ריכוז, ואת סיימת את עבודות היום, הרי שהלילה הוא הזמן המתאים והראוי ללימוד תורה. העובדה שמט"ו באב ואילך, הלילה נעשה יותר ארוך מן היום, הוא תזכורת לאדם שכיון שמעתה עומד לרשותו יותר זמן מאשר היה לפני ט"ו באב, הרי שזהו הזמן להוספה בלימוד התורה.

הרבי מוסיף שט"ו באב מציין את תחילת חציו השני של אב הנחשב כערב חודש אלול, ומכיון שאלול הוא האחרון לחודשי השנה, ובו אנו מתכוננים לשנה החדשה המתחילה בתשרי, הרי שההכנות לאלול ותשרי, אף הן, מתחילות כבר בנקודה זו של חודש אב.

הרבי מביא את דברי ספר התניא (פרק ה) שכאשר אדם לומד תורה, מוחו נקשר בחכמת ה'. [מישהו סיפר לי פעם שמוח האדם הוא בעל קיבולת עצומה. כל אחד מאיתנו מאחסן במוחו פיסות מידע לאין ספור. אך רק הדברים שאת לומדת עכשיו נמצאים בחלק הקדמי ביותר של מוחך. מה שלמדת לפני 25 שנה נסוג לתוך אזורי האיחסון של המוח. אולם כל היבט של חכמת ה' שאת קשורה עמו עכשיו באופן ישיר, משמש אמצעי שדרכו את מתאחדת עם ה' ברגע זה].

הרבי מביא דברים אלה כדי שאדם יוכל להבין את ערך לימוד התורה. יצור אנוש מוגבל, אף אם איננו מבריק והאינטיליגנציה שלו בינונית, ברגע שהוא בוחר לעסוק בתורה, הרי באותו רגע הוא מתייחד ביחוד נפלא עם ה'. כל עוד הוא ממשיך בלימודו הוא נמצא במדריגה גבוהה זו.

בילקוט שמעוני, מכנה ה' את עם ישראל, ענווים. מכל המדות הנפלאות השונות המייחדות את עם ישראל, קורא לנו ה', ענווים. לא צדיקים, חכמים וכו'. הסיבה היא כי רק ענווה היא המדה הנדרשת כדי להשיג הישגים גדולים ביהדות. יהודי שאין בו ענווה, לעולם לא ישיג שלמות אמיתית. כפי שאנו יודעים, חלק מן האנשים הלומדים תורה, הנם די גאוותנים. גאוותו של אדם עלולה בעצם, לבוא כתוצאה מלימוד התורה - אנשים מכנים אותו בן-תורה, תלמיד-חכם וכד', והוא מתחיל לחוש לא מעט גאווה על ריבוי התורה שהוא יודע.

אם מישהו הלומד תורה, נעשה גאוותן בעקבות זאת, אזי לא זו בלבד שהתורה שלמד אינה מעלה אותו למדריגה גבוהה יותר, אלא שהוא מוריד את התורה למדריגה הנמוכה בה הוא נמצא. במלים אחרות, התועלת שבלימוד התורה תלויה בלומד. אם יש בו ענווה, התורה תרומם אותו. אם הוא גאוותן, הוא משפיל את התורה למדריגה שלו, שהיא נמוכה ביותר, כי הגאווה היא אחת המידות הבזויות ביותר בתורה. כאשר האדם הוא גאוותן, הוא סובל ממחלה איומה. למעשה, הרבי מדמה את הגאווה למחלה ממארת.

ה' אומר כי הוא אינו יכול לדור במקום שנמצאת בו גאווה. בלשון חז"ל: "אין אני והוא יכולין לדור בעולם". החסידות מבארת כי הגאוותן כה מלא עם עצמו עד כי אינו מותיר מקום לאף אחד אחר, וזה כולל גם את ה'. ואז ה' אומר, "אם כך, אלך לי למקום אחר". משום כך, תנאי מוקדם ללימוד תורה מוצלח הוא, שהאדם יגש ללימוד מתוך ענווה.

מספרים על אדם אחד, למדן עצום, שהיתה לו קושיה שלא מצא לה תשובה. הוא הלך מלמדן ללמדן, מראש-ישיבה לראש-ישיבה במשך זמן רב, ותשובה מספקת לשאלתו, לא מצא. לבסוף, אם כי לא היה חסיד, מישהו שכנעו להביא את שאלתו לפני האדמו"ר הזקן. הוא נסע לליאדי, ושם בילה זמן ממושך ביותר. כאשר חזר סוף סוף לביתו, הוא היה אדם שונה לחלוטין. בני ביתו וידידיו הרעיפו עליו שאלות, "למה זה לקח לך זמן כה רב? מה קרה לך, נראה שהשתנית לגמרי. מה ענה לך האדמו"ר הזקן?"

"לפני נסיעתי אל הרבי", ענה האיש, "היתה לי קושיה שעליה היה לי רק תירוץ אחד בלתי מספק. עתה, משביליתי זמן-מה אצל הרבי, עדיין יש לי קושיה שעליה יש לי רק תירוץ אחד בלתי מספק. אולם, בעוד התירוץ נשאר אותו תירוץ, הקושיה השתנתה ועתה יש לי קושיה אחרת". ואז הסביר את דבריו התמוהים: "השאלה שהטרידה אותי לפני שהלכתי אל הרבי היתה זאת - כתוב בספרים הקדושים שאפילו עבור מצוה קלה, ולימוד תורה מועט, האדם מקבל שכר עצום. ואני, שלמדתי כל כך הרבה תורה וצברתי לזכותי כל כך הרבה זכויות, כיצד יצליח ה' יתברך לשלם לי עבור כל זה. התירוץ שלי - אף שלא הניח את דעתי כל כך - היה, שה' הוא כל יכול ומשום כך בודאי ימצא דרך לשלם לי. ואז הלכתי אל הרבי. עתה, הקושיה שלי היא, כיצד יכול הקב"ה לסבול יצור כמוני בעולמו? והתירוץ הוא: מכיון שה' הוא כל יכול, בודאי ימצא דרך להסתדר גם עם זה! וזו, אגב, הסיבה לכך שעתה הנני חסיד חב"ד!"

כדאי שנזכור דברים אלה בעת שנגביר את לימוד התורה שלנו מט"ו באב ואילך!