פרקים אחרים הקודם הבא

חכמת לבה של נחמה גרייזמאן

פרק ראשון: שליחות

שליחות מיוחדת ביותר

(תורגם מתוך "די אידישע היים", חורף תשל"ז)

המושג "שליחות" בתנועת חב"ד כיום, מוגדר כמשימה התנדבותית שנוטל על עצמו זוג (כמעט תמיד צעיר בשנים, אך תמיד תמיד צעיר ברוחו), או משפחה, או בחורי-ישיבה, להביא את מושגי היהדות לתודעתם של יהודים הרחוקים ממנה. הם עוזבים את החמימות והנוחות של סביבתם המוכרת, של ביתם בקראון הייטס או בחממה דתית אחרת שבברוקלין והולכים לגור בקהילה הרחוקה עשרה מילין או 2000 מילין משם - במקום בו ידיעותיהם וכישרונותיהם נחוצים באופן משווע - כדי ללמד, להדריך, לעורר ולהחזיר יהודים מכל גיל, "חזרה הביתה".

מאות ה"שלוחים" המסורים, האידיאליסטים, מלאי ההתלהבות באופן בלתי-ייאמן, המרכיבים צבא מיוחד במינו זה, מתגוררים כיום במקומות אקזוטיים כמו קייפטאון שבדרום-אפריקה; פאלה וורבס פנינסולה שבקליפורניה; מושב תענך שבישראל - ובערים ידועות ורגילות כמו בוסטון ופיטסבורג. בעצם, לא חשוב היכן, האתגר והעבודה זהים בכל מקום.

הרמטכ"ל של צבא זה, הרבי מליובאוויטש שליט"א, מדריך ומרומם את רוח "חייליו" על כל צעד ושעל. פירות מאמציהם המפרכים והקרבתם העצמית התפרסמו ברחבי העולם. ובלי ספק, העובדה שכה רבים מוכנים לוותר, ויתור של ממש, על מנעמי החיים, לשם קירובו האפשרי של יהודי נוסף ליהדות, אומרת רבות לשבחו של הרבי שליט"א.

הקשיים העומדים בפני השלוחים, מגוונים ותלויים בטיב המקום החדש ובאישיותו של השליח. לפעמים, השליחות פירושה להתגורר בארץ ששפתה היא רק פורטוגזית או איטלקית. לפעמים, פירושה להתגורר במקום שאין להשיג בו חלב ישראל או בשר כשר למהדרין. היא עלולה לפעמים להיות כרוכה בעובדה שמשפחת השליח היא היחידה ששומרת מצוות בכל העיר. לפעמים היא כרוכה במגורים ללא טלפון וללא הסקה מרכזית או מים חמים (שזהו המצב שלנו, למשל). פירושה עלול להיות שאין מתראים עם הורים וידידים אלא אחת לכמה שנים. נשאלת השאלה, מדוע הם עושים זאת? ולא זו בלבד, אלא שהם עושים זאת ברצון ובשמחה.

התשובה לדעתי, מונחת בחינוכו של הנוער החב"די, בעיקרון הבסיסי של חינוך זה - שהשליחות היא אידיאל חשוב וחיוני ותוצאה הגיונית של הערכים שהוא גדל עליהם. הרבי בהתוועדויות, מדבר לעיתים קרובות על הנחיצות הגדולה בשליחות ועל ההישגים המופלאים שלה, שכמה מהם, לפעמים, אינם ידועים אפילו לשליח המסוים עצמו.

כיום, ברוך השם, "לנסוע לשליחות", כפי שאנו קוראים לזה, הפך להיות דבר שבשגרה, עד כדי כך, שהדבר איננו עוד בבחינת חדשות מרעישות כפי שהיה פעם. אם כי עבור כל יחיד, השליחות היא עדיין משימה גדולה וקשה ואתגר מפעים.

כיצד נשלח זוג מסוים למקום מסוים? לעיתים קרובות, זהו צירוף של נכונותם של בני הזוג עם הצורך של אותה עיר ברב חדש, מורה, מדריך נוער, וכדו'. לפעמים עובר השליח לגור במקום מסוים, ושם הוא "יוצר" לעצמו את התפקיד - מנהל בית-חב"ד בקמפוס של האוניברסיטה המקומית, למשל, זוגות רבים מקבלים כמה הצעות, ואז הם מבקשים את עצתו של הרבי באשר לאלו הנחשבות כמתאימות ביותר לכישוריהם ורצונם. הם מבקשים שהרבי יעזור להם בבחירת השליחות הנכונה וכן מבקשים את ברכתו להצלחה. מן הרגע שהחלו בשליחותם, הם מתחילים לחוש כלפי הרבי קירבה מסוג חדש, מאחר שמעתה הם מתקשרים עמו במימד שמעולם לא חוו קודם-לכן.

באמת, יכולתי להמשיך עוד ועוד. אך תקוותי שמה שנאמר, די בו כדי להסביר את ה"מכניזם" של השליחות.

* * *

בי"ט לחודש כסלו אנו חוגגים את "ראש-השנה" לחסידות חב"ד, יום ההולדת הרשמי של תנועת חב"ד. ביום זה שוחרר האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן ממאסר, ברוסיה הצארית, לפני יותר מ-150 שנה.

בעת שההתוועדות המסורתית של י"ט כסלו התקרבה לסיומה, בשנה שעברה (תשל"ו-1975), וכל הנוכחים חשו התעלות והתרוממות הרוח אחרי שמיעת דברי התורה הנפלאים מפי הרבי, והניגונים החסידיים הרבים מעוררי-הנשמה, החל הרבי לדבר על רצונו לשלוח עשר משפחות של שלוחים - מנין, עדה קדושה - אל הערים הקדושות, צפת וירושלים. השלוחים דרושים שם כדי להרים את המוראל ולעודד את העם בישראל בזמנים קשים אלה.

הם יוכלו לעזור לישראל בגשמיות, על ידי שיקנו או ישכרו בה דירות וכד'. וכן ברוחניות - על ידי חיזוק שמירת המצוות בארץ-הקדש, תוך התמקדות ב"מבצעים": לימוד תורה, הנחת תפילין, מזוזה, צדקה, בית מלא ספרים, הדלקת נרות שבת ויום-טוב, כשרות, טהרת-המשפחה, חינוך יהודי, ואהבת ישראל. "מבצעי-המצוות" הללו שיזם הרבי מליובאוויטש מעניקים הגנה רוחנית ופיזית הדרושה כל-כך לעמנו כיום.

הדברים עשו רושם רב על כולם. מי ייסע? לכמה זמן? לעשות מה, בדיוק? בימים ושבועות שלאחר מכן, מאות אנשים - זוגות צעירים, בחורי-ישיבה, זוגות שהשתדכו, אפילו משפחות מבוססות עם כמה ילדים - כתבו אל הרבי, ובפי כולם, "הננו מוכנים ומזומנים לצאת לדרך, ברצוננו להימנות על השלוחים".

זמן קצר לאחר מכן, נמסר שזוגות שהשתדכו אינם כשירים להציג מועמדותם וכן גם זוגות שלא מלאה שנה לנישואיהן. רק זוגות הנשואים למעלה משנה וכן בחורי ישיבה שאינם מתעתדים להשתדך בשנה הקרובה, לפחות, יהיו בין הנבחרים. הרבי הוסיף ואמר שלכל אחת משתי הערים יישלחו אחד עשר גברים - אחד יותר ממניין. לאחר שקבע הרבי את תנאיו אלה, אני זוכרת כיצד דבר על השליחות בדברים מושכי לב, באומרו שהוא לוקח - "עלי ועל צווארי" - את מלוא האחריות לשליחותם של השלוחים ולכל עניניהם האישיים. הוא ציין שאלה שיזכו להיבחר יקבלו תשומת לב מיוחדת וקירבה מאת הרבי, דבר שכבר זכינו לראות במוחש.

בהתייחסו לשליחות לצפת ולירושלים, ציטט הרבי פעמים אחדות, את הביטוי - "שלוחו של אדם כמותו". הנה עומד הרבי לשלוח לארץ ישראל 36 נפשות, גברים, נשים וילדים שיהיו, כביכול, התרחבות והתפשטות שלו עצמו. אכן, זו היתה זכות מיוחדת מאוד עבור אותם שנבחרו, אך היא כללה גם אחריות כבדה, לפעול כפי שהרבי היה רוצה לפעול, בכל רגע מרגעי היממה (חובה המוטלת למעשה על כל השלוחים). בוודאי מצייד הרבי את שלוחיו האישיים - אלה וכל השלוחים האחרים בכל מקום שהם - בברכות וכוחות שיעמדו להם בעת הצורך.

לבסוף הגיעה הציפייה המתוחה לקיצה - הרבי עצמו בחר שמונה זוגות וארבעה עשר בחורי-ישיבה. אחד-עשר מבין הבחורים נשלחו לירושלים; שלושת הבחורים הנותרים, יחד עם שמונה הזוגות נשלחו לצפת. שישה מבין הזוגות היו מטופלים בתינוקות. רק אז גילינו כי אנו הננו בין אלה שנבחרו.

הרבי רצה שהשלוחים יזדרזו וייסעו כעבור חודש ימים בלבד. י' בשבט התקרב, זהו יום ההילולא של הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק נבג"מ, ויום עלות הרבי שליט"א על כס הנשיאות. אנו היינו אמורים לצאת לדרך למחרת היום המשמעותי הזה שבלוח החסידי.

חודש קדחתני עבר ביעף, ידי כולם היו מלאות באריזה, קניות, עזיבת מקומות-עבודה ופרידה מקרובים וידידים, ואז הגיעה ההתוועדות הנפלאה, הבלתי נשכחת, של י' שבט. הרבי ניצל הזדמנות זו לברך את שלוחיו ב"צאתכם לשלום" ובהצלחה. למחרת, ביום הנסיעה, חוו השלוחים פרידה אישית ונרגשת מאת הרבי. כל אחד עבר על פני הדלת הפתוחה של חדר הרבי. הרבי העניק לכל אחד מן הגברים כרך חדש של "ליקוטי שיחות" שעדין לא נמסר להפצה, ולכל אחת מן הנשים - סידור וספר תניא. כל אחד מששת התינוקות קיבל סידור אף הוא. כל אחד, איש אשה וילד קיבל מידו של הרבי גם שטר של 50 לירות ישראליות לתת לצדקה בהגיעו לארץ ישראל וכן שטר של 100 לירות לקראת הוצאות שיידרשו בארץ הקודש. כמו כן קבלנו כולנו עוד שטר של 10 דולר לכל אחד עבור הוצאות בארה"ב לפני עזיבתנו. הרבי ברכנו בנסיעה טובה, ואז יצאנו לנמל-התעופה קנדי.

בשדה-התעופה חיכו לנו מאות ידידים וקרובים שבאו ללוותנו וכן צוותות טלוויזיה ועיתונאים. בחלל מטוס אל-על 747, התחרו ניגונים חסידיים במוסיקת הסטריאו שנשמעה ברקע. רבים מבין הנוסעים היהודיים האחרים שהיו במטוס נענו לאנשינו והניחו תפילין, ונשים וילדות קיבלו מאתנו נרות שבת. השליחות שלנו כבר החלה.

עימנו נסע גם הרב מרדכי מענטליק, ראש ישיבת ליובאוויטש, אשר קיבל הוראה מאת הרבי להצטרף אלינו ולשהות בארץ שבועיים ימים בשליחות מיוחדת שנועדה לו.

בהגיענו לשדה-התעופה לוד, הופתענו לראות קהל אלפים, אנשים נשים וטף, עם תזמורת וכרזות, וכן הלאה. עד מהרה התברר לנו, שהרבי ביקש - מאחר ש"שלוחו של אדם כמותו" - שיבואו כולם להקביל את פנינו. זה היה לנו סימן נוסף שהרבי נטל על עצמו באופן ישיר, את כל העניין. למרות שהיו לנו תכניות אחרות, התברר לנו שהרבי הורה להודיענו כי על כולנו לנסוע ישר לצפת. הגענו אל מקום-מגורינו החדש בשעה מאוחרת מאוד באותו לילה קר, ונתקבלנו בחמימות על ידי החסידים המקומיים שסיפקו לנו ארוחה קלה, עריסות, לולים ובקבוקי חלב חמים עבור הילדים. במהלך השבועות שלאחר מכן הוענק לנו ראיון רשמי עם הנשיא אפרים קציר וראש הממשלה יצחק רבין, שבו השמיעו הרב מענטליק ואחדים מן השלוחים את דבריהם לפני הנשיא. ראשי-הערים של צפת וירושלים אף הם כיבדו אותנו בקבלות-פנים רשמיות. בכל מקום שמענו אותם רחשי-לב: "אנו זקוקים לכם עתה יותר מכל. אנו שמחים שבאתם. אנו מאחלים לכם את מלוא ההצלחה בשליחותכם החשובה". במהלך פגישותינו עם אנשים מכל הסוגים קלטנו טוב יותר, מה עשה עליהם רושם כה עמוק: הנה שלח הרבי שלוחים מאמריקה (קרי, ארץ המותרות, גן-עדן עלי אדמות, אוטופיה...) לארץ ישראל העוברת תקופה קשה של אינפלציה משתוללת, חוסר יציבות, איום של מלחמה קרבה, פיגועים תכופים מצד מחבלים וכו' וכו'. הם מסתכלים עלינו בתמיהה - מה לנשים אמריקניות "עשירות", ולמגורים בבתים הפרימיטיביים, המטים ליפול מרוב שנים, של צפת? אפילו בישראל עצמה ישנן ערים שבהן דירות מודרניות יותר מאלו המצויות בדרך כלל בצפת. ואנו באנו לכאן רק משום שהרבי שלחנו. הדבר עורר בהם יראת-כבוד אמיתית.

עתה, משעברה למעלה מחצי שנה מאז בואנו לצפת, כבר התאקלמנו בעיר זו ובארץ החדשה. איך השליחות בעינינו? ובכן, ה"טריטוריה" שלנו כוללת את הגליל כולו. את הערים הידועות צפת, מירון וטבריה וכן את חצור, קריית-שמונה, מעלות, כרמיאל וכל המושבים והקיבוצים שבסביבה. זו הרגשה מיוחדת מאוד לדעת שכל האנשים שאת פוגשת ברחוב, באוטובוס או בחנויות, הם יהודים. (ובכן, כמעט כולם, קרה לנו מקרה מביך כאשר ניסינו לשכנע אשה להדליק נרות שבת, ואז התברר לנו שהיא דרוזית). את ערה מאוד לעובדה שכל מצווה חדשה שיהודי מקיים מוסיפה בקדושת ארץ ישראל. לעיתים קרובות אני חשה שאנו מכינים בפועל את ארץ ישראל לבואו של משיח בכך שאנו גורמים לתוספת לימוד תורה וקיום מצוות בקרב אזרחיה. הרבי, למעשה, הודיע בהתוועדות שהשליחות שלנו צריכה להיות הכנה למילוי ההבטחה "ואתם תלוקטו (מארצות הגלות) לאחד אחד בני ישראל" (ישעיה כז, יב), על ידי ה' בעצמו - שתתקיים לכשיבוא משיח.

הדרכים הספציפיות שבהן אנו מבצעים את שליחותנו הן, בעיקרו של דבר, אותן דרכים, שכמעט כל השלוחים החב"דיים, בכל מקום שהם, משתמשים בהן בגרסה זו או אחרת.

טנק המצוות, או בכינויו "טנק המבצעים" שלנו, הוא בית נייד יפהפה אשר ניתן במתנה לרבי בניו-יורק ונשלח עמנו לכאן. הוא קושט בצורה אמנותית בידיו של הצייר ברוך נחשון מקרית-ארבע, והוא בנוי כמו כל "טנק מבצעים" אחר כמרכז אספקה ולימוד של המבצעים השונים, ומשתמשים בו לחילופין בצפת ובירושלים.

צפת, כידוע, היא אתר תיירות מושך, וקבוצות רבות מארה"ב ואירופה מבקרות בה מדי יום ביומו. אחדים מאתנו מתגוררים בסמיכות ממש לבית-כנסת האר"י ז"ל, לבית-הקברות העתיק, ולקריית-האמנים המפורסמת, כך שמאות תיירים אמריקניים  עוברים על פני ביתנו בכל יום. אחד השלוחים תלה על פתח ביתו, כרזה צבעונית ענקית שמצוירים בה המבצעים - תפילין, מזוזה, כשרות, נרות שבת וכו', עם הסברים בעברית ואנגלית. היא מושכת תשומת לב רבה (כפי שציפינו) ומזכירה לתיירים שאל להם להסתפק בהסתכלות על בתי-כנסת עתיקים וקברים מפורסמים של רבנים שנפטרו לעולמם, אלא עליהם לחיות גם בעצמם את היהדות בחייהם היום-יומיים. בדיונינו עם התיירים אנו נפעמים להיווכח שוב ושוב, מתוך סיפוריהם על טנק מבצעים או נציג של ליובאוויטש שהם פגשו, עד כמה התפשטה והתפרסמה ליובאוויטש בעולם, בכל-כך הרבה ערים וארצות זרות. יש תיירים המופתעים ונהנים ביותר למצוא את ליובאוויטש אפילו כאן ולא רק ברחובות מנהטן או לונג-איילנד, שבהם, כפי שחשבו, מתרכזים מאמצינו בעיקר. כמובן, אנשי שלומנו בארץ-הקודש הקלו עלינו את העבודה לא במעט, כי הלא גם הם לא ביטלו את זמנם, והמושג "הרבי מחב"ד" הפך להיות מלה שגורה באלפי בתים בארץ, הודות למאמציהם. אנו רואים את תוצאות פועלם בעת ביקורינו בבתים או בבתי-ספר, ונוכחים לדעת מה רב מספר האנשים שלמדו להניח תפילין, מה רב מספרן של הנשים והילדות המדליקות נרות שבת. מה רבים הנוהרים אל הטנק שלנו ומבקשים לקבל חומר הסברה, מזוזות, ותשובות לשאלות שונות ומשונות.

נשי חב"ד בצפת נפגשות אחת לשבוע לשם לימוד בצוותא. הן מארגנות כנסים גדולים לפני כל חג כדי ללמד את ההלכות הקשורות בו: הן מבקרות מדי שבוע בבית-החולים המקומי כדי לדבר אל הנשים אודות המצוות השייכות להן; הן מחלקות נרות שבת ומשתדלות לסייע בכל יכולתן בפעולות הכלל-ארציות של תנועת חב"ד.

אך רמת הבורות בתורה ומצוות מדהימה. מצער לומר, אך רוב ילדי בתי הספר החילוניים בישראל לוקים בחוסר ידע או בידע מוטעה בכל הנוגע ליהדות, ממש כמו הילד האמריקני שכל חינוכו היהודי מסתכם בשיעורים של "בי"ס של יום ראשון". ובכן, העבודה רבה והיא מחכה לנו. אנו עושים כל מה שביכולתנו. עד עתה נתקבלנו בכל מקום בחמימות רבה וההצלחה האירה לנו פנים. זה בוודאי הודות לכוחות והברכה שקיבלנו מן הרבי. בנוסף להתלהבות ולחינוך שהם נחלתם של כל השלוחים. אנו מתגעגעים למשפחותינו ולידידינו אך תקוותנו ואמונתנו שבמהרה, במהרה מאוד, יבוא משיח והיהודים מכל רחבי העולם יתאחדו במחשבתם, בלבם ובגופם כאן בארץ ישראל, אמן.

הקודם הבא
 
Ner Nechoma
© 2024 Ner Nechoma
עברית  English