חכמת לבה של נחמה גרייזמאן

פרק שישי: משלים

לחם יבש

בעלת המכולת תמהה על הברנש המסכן שהיה נכנס לחנותה מדי בוקר בערך בשמונה וחצי. כל בוקר היה מבקש את אותו דבר – לחם מן היום הקודם, בהדגישו כל פעם מחדש שאיננו רוצה את הלחם הטרי של היום, והיא היתה מוכרת לו את מבוקשו בפרוטות מעטות. משוכנעת היתה שהוא אלמן עני שלא היה בידו אפילו לקנות לחם טרי. האשה בטוב לבה החליטה להכין לאיש הפתעה...

למחרת בבוקר הכינה כיכר לחם טרי, פרסה אותו לפרוסות ומרחה כל פרוסה בחמאה. אחר זאת, עטפה את הלחם בנייר עיתון כמו שהיתה רגילה לעשות וציפתה לקליינט העני שלה. כאשר נכנס לחנות בשעה היעודה עם בקשתו השגרתית, היא פשוט הושיטה לו את החבילה שהכינה באותו בוקר, כשהיא מחייכת בסתר לבה על שמחת ההפתעה של האיש בעת שיפתח את חבילת הלחם.

למחרת בבוקר נכנס ידידנו העני אל החנות כשזעם שפוך על פניו. "מה עוללת לי?" הוא צעק. "את גרמת לי נזק של אלפי דולרים! כל פעם בטחתי בך, ועתה הרסת לי הכל!

האשה טובת-הלב הביטה בו נדהמת, בגלל מה זכתה להתקפה כזו? במה פשעה?

"אני אדריכל במקצועי", המשיך האיש "מזה חצי שנה אני עובד על פרויקט חדש בדרום העיר. אנו מציירים את התוכניות הארכיטקטוניות שלנו על נייר מיוחד בעיפרון מיוחד. בכדי לתקן או למחוק קווים, אנו משתמשים בלחם יבש. לחם טרי איננו מוחק. גרוע מזה, הוא משאיר כתמים. אתמול, הייתי עסוק במלאכתי, וקרעתי חתיכת לחם ממה שנתת לי, כדי למחוק משהו בחלק חשוב ביותר של התוכנית. פתאום ראיתי חתיכות לחם טרי וחמאה מרוחים על כל התוכנית. ניסיתי לתקן את המעוות במגבת יבשה ואפילו ברטובה, אך ללא הועיל. הצלחתי רק ללכלך עוד יותר, ואם לא די בזה, גם הנייר נקרע. עתה אצטרך להתחיל הכל שוב מהתחלה. רב תודות לך! בזה הפנה לה עורף ויצא מן החנות בחרי-אף.

מוסר ההשכל

במשל הזה אפשר להשתמש בכל פעם שמישהו מנסה "לתקן ולשפר" בתורה ומצוות, על פי ההיגיון והשכל האנושי. אם אדם איננו מבין את העקרונות הבסיסיים המונחים ביסוד התורה והמצוות (ובלתי אפשרי הוא, לתפוס את מלוא התוכנית והתכלית האלוקית), הוא יהרוס יותר מאשר יתקן.

לדוגמה: השתתפתי בדיונים רבים בהם טען הצד שכנגד, "ההפלות מביאות תועלת ואפילו רצויות מבחינה מוסרית. אני עובדת באזור עוני – הצעירים מסתובבים בחוצות ומסתבכים בצרות, היית מסכימה עמי שמוטב היה, אילו לא נולדו אף פעם!" או, "לאסור נסיעה במכונית בשבת בזמנים שלנו, הוא טיפשות. בימי קדם, בעת שהיה צורך לרתום סוסים למרכבה, היה בכך משום עבודה, אך לסובב מפתח במצת או ללחוץ על הדוושה, האם זו עבודה? אדרבה, נסיעה בשבת מאפשרת ליהודים רבים להגיע לבתי הכנסת, ובאמת, זו הסיבה שבית-הכנסת הקונסרבטיבי שלי מלא תמיד בליל שבת. יש לנו למעלה ממאה מתפללים בלילות שבת, בעוד שאצלכם בביהכנ"ס חב"ד ישנם בקושי 25, מפני שכל אחד חייב לצעוד רגלי לביהכנ"ס!" (את זאת שמעתי בקליפורניה).