חכמת לבה של נחמה גרייזמאן

פרק שישי: משלים

משל הנסיכה המפונקת

(מתוך "אהלי חנה")

פעם היתה נסיכה שפונקה ביותר על ידי אביה, המלך. היא היתה יקרה לו כבבת עינו והוא דאג שלא יחסר לה דבר. הובאו אליה תופרות מעולות לתפור לה שמלות אופנתיות מהבדים היקרים ביותר. ציירים ונגנים מפורסמים היו מבקרים אצלה כדי להנעים לה את זמנה בציורים מרהיבים ומנגינות ערבות. במטבח עבדו טבחים ואופים שידעו להכין מעדנים לטעמה, והתפריט מעולם לא חזר על עצמו, וחבריה? כולם בני ובנות נסיכים, מלכים ורמי מעלה, כי ברור שבת-מלך אינה יכולה להתחבר עם ההמון הפשוט.

זה היה מצב אידיאלי, חלומי, האם לא כן? ובכל זאת, חשה הבת המטופחת שהיא כמו בכלוב – אמנם כלוב משובץ בזהב ויהלומים אך בכל זאת, כלוב, והיא שאפה להיחלץ ולהיות חופשיה... "הייתי רוצה ללבוש פעם מה שאני רוצה ולא מה שהתופרות בוחרות בשבילי. הייתי רוצה שיהיו לי חברים מכל שכבות העם. קצה נפשי בנסיכים. אני רוצה לחיות כמו כולם".

מדי יום היתה בת המלך יוצאת לטייל בגני הארמון שהשתרעו על שטחים נרחבים של עצים ופרחים ססגוניים, טופחו בידי צוות של גננים. היא היתה מהלכת על דשא ירוק וסמיך, ועוברת בין מאות סוגים של שיחים אקזוטיים.

בוקר אחד, בעת הטיול היומי בגנים, הבחינה הנסיכה בגנן חדש, העובד בין העצים. מראהו של הבחור הצעיר משך את ליבה. הוא היה גבוה ויפה, בריא ושזוף. היא רצתה מאוד לדבר עמו – עם הכפרי הפשוט שאינו בקי בנימוסי הארמון ובגינוני המלכות, עם הבחור שנראה לה "טבעי" כל-כך.

כאשר, לבסוף, עבר על ידה, חייכה אליו ושאלה לשלומו. הסמיק הגנן והתרגש מתשומת לבה של הנסיכה. מאותו יום, הקפידה הנסיכה לטייל בגנים בשעות שהגנן הצעיר היה עובד. בקיצור, השניים התאהבו זה בזה ובסופו של דבר החליטו להינשא. אך כיצד? המלך בודאי יעשה כל מאמץ לבטל את תוכניותיהם. חשבו ומצאו שהטוב ביותר, לברוח בהיחבא אל כפרו של הגנן, להתחתן שם, ולחיות בשלווה ובנעימים.

אמרו ועשו. בת המלך התחילה פרק חדש בחייה כעקרת-בית רגילה ולאושרה לא היה קץ. כמה טוב ונפלא, איזה תענוג להיות חופשיה. היא יכולה לקום בבוקר מתי שלבה חפץ, לבשל מה שהיא אוהבת, ולדבר עם מי שהיא בוחרת. בכל ערב היה בחיר-לבה שב מעבודתו (עתה עבד במקום אחר) ופוגש את אשתו המחייכת והמאושרת. אחר-כך היו שניהם סועדים את ליבם בבקתה העלובה שהיתה ביתם. כל זה היה בדיוק מה שחלמה עליו תמיד.

אך יום אחד...

המצב השתנה. ירח-הדבש חלף. הגנן חזר בערב ומצא את אשתו ורוחה עגומה. אפילו שלום לא ענתה לו. הוא ניסה לברר אם קרה משהו, אך ללא תועלת. התעצב הגנן והתאמץ לנחש ולגלות את פשר השינוי. פתאום הבריק רעיון במוחו. הוא יצא מהבית בשקט ולאחר שעה קלה חזר כשחיוך רחב על פניו.

"חביבתי" הכריז בקול עליז. "ניחשתי מה גורם לעצבותך. תפסתי מה הבעיה. זה שבועיים שאין בביתנו עגבניות! את בודאי רגילה לאכול עגבניות בכל יום, ועכשיו, שנגמרה העונה, הן בודאי חסרות לך. החלטתי לצאת ולראות אם אוכל להשיג עגבניות מאיזשהו מקום. ואכן, מצאתי אחדות בכפר הסמוך, אמנם הן היו מאוד יקרות, אז מה? איזה חשיבות יש לכסף אם המטרה היא לגרום לך שמחה.

הביט הבעל המסור בפני אשתו בתקווה לראותה שוב מחייכת ומאושרת, אך להפתעתו ראה שתי דמעות גדולות מתגלגלות על לחייה. אותו לילה לא יכלו השניים להירדם – כל אחד ודאגתו שלו.

למחרת בערב שב הגנן הביתה עם מתנה חדשה. "יקירתי" פתח בעליזות, "אתמול טעיתי כאשר חשבתי שעגבניות הן שחסרות לך, לא יכולתי להירדם כל הלילה כי חשבתי עלייך ועל מה שמפריע לך. לבסוף, תפסתי מה הבעיה, בארמון המלך, לא היית רגילה לעבודות-בית, וכאן, את נאלצת בבת-אחת לעשות עבודות שונות, והדבר בודאי קשה לך. בנוסף לכך, הבחנתי שידית המטאטא מחוספסת ומכאיבה לידייך העדינות. משום כך, היום עזבתי את עבודתי מוקדם כדי לחפש עבורך מטאטא חדש. הנה הוא לפנייך, עם ידית חלקה ומבריקה, מעתה אין לך סיבה להיות עצובה יותר. האם לא כך?

הסתכל הגנן על אשתו, מצפה לראותה מאושרת ואסירת-תודה על התחשבותו – אך, אבוי! היא פרצה בבכי מר, טמנה את פניה בידיה ולחשה בקול רועד, איזו טעות מרה עשיתי. כיצד הייתי כה עיוורת וטיפשה, לעולם לא אוכל להיות אשת גנן, הרי אני בת-מלך.

מוסר ההשכל

לכל יהודי, נשמה שהיא "חלק אלו-ה ממעל ממש". לפני ירידת הנשמה לגוף, טרם הלידה, נמצאת הנשמה לרגלי כיסא הכבוד, ונהנית מזיו השכינה. היא "בת-מלך" אמיתית, הזוכה לקירבה הגדולה ביותר אל הקב"ה ומתענגת על תענוגי ה"ארמון". אך יום אחד היא יורדת לעולם הזה למלא שליחות מסוימת, וכך היא עושה היכרות עם ה"גנן" – הגוף. וכמה מענג הוא העולם החדש הזה עם כל מיני דברים מופלאים שלא ראתה כמותם בארמון המלך. אוכל טעים, בגדים יפים, רהיטים מרהיבים ועוד ועוד. הכול קורץ לעין וערב לחיך. בת המלך מחליטה להינשא לגנן, היא כל-כך מאושרת בכפר, כאשתו של הגנן.

אך בשלב מסוים חשה הנשמה תחושה מוזרה. הכל טוב ויפה, והגנן, אכן, נחמד, אולם בכל זאת חסר משהו. היה יותר נעים בארמון אביה המלך. "אז התלוננתי על היותי מוגבלת, על אורח-החיים המיוחד של בת-מלך. כיום אני מבינה שכל אלה לא היו אלא יתרונות וזכויות מיוחדות".

הגנן – הגוף – חש שאשתו איננה מרוצה, והוא מנסה למצוא פתרון, אך בשכלו הכפרי הפשוט אינו יכול להשיג יותר מאשר עגבניות ומטאטאים כפתרון לבעייתה, הוא מציע לאשתו מתנות חומריות אלו בתקווה שהן ישמחו את לבה ויספקו אותה. "אנו נקנה סלון חדש, טלוויזיה צבעונית, דירה באזור יוקרתי, עם שטיח מקיר אל קיר, ואפילו נצא לחופשה באירופה".

אך הנשמה אינה יכולה להתאפק יותר. "הכול נחמד ונעים, אך זו אינה הבעיה. אני מתגעגעת לחיי המלכות וכיצד תוכל להבין אותי? אתה מבין ברהיטים ושטיחים, אך היודע אתה קדושה מהי? קירבת אלוקים מהי? תורה ומצוות מה הן? אלה דברים שתמיד יהיו זרים לך, ולכן אינך יכול להבין מפני מה אני עצובה ומה חסר לי באמת!

"הנה ימים באים, נאום ה' אלקים, והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם, ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה'" (עמוס ח, יא).

בדורנו, ברוך השם, אלפי אנשים כבר פקחו עיניהם וראו שהרדיפה אחרי הבלי העולם אינה מביאה לסיפוק אמיתי. את זה ניתן להשיג רק על ידי שיבה לחיים מסוג אחר, חיים בדרך המקורית של תורה ומצוות שבהם הרוחניות היא עיקר והגשמיות טפל. רק דרך כזאת יכולה להביא מרגוע ומנוחה אמיתית לנשמה היהודית.

יה"ר שבקרוב ממש תימלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ואז ישובו כל בני ובנות המלך הביתה, בביאת משיח צדקנו, אמן.