חכמת לבה של נחמה גרייזמאן

פרק שביעי: חגים

ט"ו בשבט

העולם מחולק לארבע רשויות: דומם, צומח, חי ומדבר. השלושה הראשונים, קדמו לאדם, כיוון שהם נבראו כדי לשרתו. כל דבר שיהודי רואה או שומע הוא צריך לקבל כהוראה כלשהי בעבודת ה'. כלול בזה גם כל מה שמצוי בעולם הטבע. על הרבה מנפלאות הטבע נכתב ב"שיחות לנוער", שיצאו לאור לפני שנים. יש אומרים שהרבנית חיה מושקא (ז"ל) כתבה את המדור על נפלאות הטבע. לכבוד ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות – על פי מסכת ראש השנה – הבה נתבונן בכמה היבטים של עולם הצומח, ובאופן מיוחד, של האילנות.

על פי התורה, דומה האדם לעץ השדה, ומכיוון שכך, ישנם כמה לקחים חשובים שאנו יכולים ללמוד ישירות מתוך חקר העצים.

מבנה העץ, באופן בסיסי הוא כדלהלן: למטה, עמוק בתוך האדמה, נסתרים מעין רואה, נמצאים שורשי העץ. הם הינם המשענת החיונית והחוזק של העץ כולו. הגובה שאליו יגיע העץ תלוי בחוזק ובעומק של שורשיו. השורשים הם גם מקור-המחיה של העץ. מעניין לראות שהעצים, שלא כבעלי-החיים ובני-האדם, קשורים למקור-המחייה שלהם.

גזע העץ הוא החלק הגדול ביותר שלו. בגזע מצויים ה"וורידים" וה"עורקים" של העץ, המובילים מים ומינרלים מזינים לשאר חלקי העץ, ומאפשרים לענפים, העלים והפירות לגדול.

מעניין לציין שכיום, לא כל העצים מצמיחים פירות. אולם, חז"ל מבטיחים לנו שלעתיד לבוא, כל העצים יצמיחו פירות, כיוון שהפירות מסמלים את תכלית השלמות של העץ – הוא נותן מעצמו לאחרים. לעץ עצמו אין, למעשה, תועלת מן הפירות. הם נוצרו על מנת להזין את האדם ובעלי-החיים, והם גם מכילים בתוכם את זרעי העצים העתידיים. משמע מזה, שתכליתם של הפירות היא אלטרואיסטית – העץ מצמיח פירות למען הזולת ולא למען עצמו. שפע של פירות מעיד על עץ מוצלח, בעוד שפרי אחד או שניים מעידים על עץ כושל.

אחת התכונות הייחודיות של העץ היא, שהוא תמיד ממשיך לגדול, כל זמן שהוא חי. כל שנה משנות חייו של העץ ניכרת על ידי טבעת-צמיחה המציינת את סוג התזונה שקיבל העץ במשך אותה שנה, וכן את תנאי מזג-האויר והאקלים שבהם היה נתון.

ישנה עוד תכונה מעניינת בעצים, הקשורה לצמיחתם ולהזנתם. אם הזרעים מוגנים היטב והנצרים הרכים מטופלים בתשומת לב עד שהם הופכים להיות עצים צעירים, קיים סיכוי טוב מאוד שהעצים יגדלו גבוהים וחסונים. אולם אם אין מטפלים בעץ כראוי משלב מוקדם בהתפתחותו, או שהוא נשרט או ניזוק בהיותו צעיר מאוד, אזי אם יגדל בכלל, הוא יהיה עקום ומדולדל ואולי אף פעם לא ימלא את ייעודו כעץ.

כל הגורמים הללו נמצאים גם ביצורי-אנוש, כפי שנסביר לאחר שנראה את השקופיות...

השורשים: באדם – הכוונה לאמונתו בה', החוזק והעומק של שורשיו נותנים לאדם את היכולת להגביה אל רום המעלות ויחד עם זאת להישאר איתן ובלתי מושפע מרוחות חזקות ומגשמי-זעף המכים בו. השורשים גם מייצגים את האבות שמהם ירשנו את כוח אמונתנו. ואם כי שורשי האמונה והשפעת אבותינו, נסתרים הם, הם הינם היסודות לקיומנו.

הגזע: הגזע מיוצג על ידי התורה והמצוות, הממלאים את רוב רובו של חיי היהודי. הם הינם הצינורות שדרכם עוברים השפע והחיות מן השורשים לכל חלקי העץ. הגזע הוא החלק הנגלה של חיי היהודי.

הפירות: הם מייצגים את מעשיו הטובים של האדם בימי חייו – כלומר, מעשים שהוא עושה למען הזולת ולא למען עצמו. אולם הפירות חייבים להיות מתוקים ומבריאים – כשאנו מעניקים מעצמנו לאחרים, יש לעשות זאת מתוך אהבה ובאופן כזה, שהזולת נהנה מן הפירות, לא נוכל לעשות זאת בכפייה ע"י מכות ואיומים. הרבי שליט"א מבהיר, שעיקר עניינו של ט"ו בשבט מתמצה בפירות שמצמיחים העצים, כי הם מייצגים את העונג בעבודת ה'.

הפירות מסמלים גם את הילדים שהם הפירות שלנו. ריבוי ילדים במשפחה הוא סימן ל"עץ" חזק ובריא. אם כך היה בדורות קודמים, על אחת כמה וכמה שהדבר הוא כך בימינו, שהרי נאמר לנו מפי חכמינו ז"ל שמשיח לא יבוא "עד שיכלו נשמות שבגוף" ("גוף" – הוא אוצר הנשמות שלמעלה). כלומר, עד שכל הנשמות ירדו למטה, לעולם הזה הגשמי.

שנזכה כולנו לשנה של צמיחה ולפירות טובים ומתוקים!