חכמת לבה של נחמה גרייזמאן

פרק ראשון: שליחות

דברים על פניה לזולת

"האדם יראה לעיניים..."

דבר אחד חייב להיות ברור לגמרי לנו, כשליחות - שאנשים מצפים לראות בנו דוגמה מושלמת של יהדות וחסידות. אכן, מאוד קשה להתנהג תמיד בהתאם לתדמית כזאת. זה נותן לנו, לעיתים, תחושה שאנו כאילו על במה. אולם אנו הננו שליחות, ומצפים מאתנו להרבה, ובודאי ניתנה לנו היכולת לבצע את שליחותנו.

אנשים עלולים להתאכזב אם יראו שביתו של השליח אינו אלא חיקוי של בית מודרני. אותו דבר נכון גם לגבי הופעתנו החיצונית, אם היא חיקוי הופעתן של נשים ברחוב. לכן, כאשר אדם נכנס לאחד מבתינו, מן הראוי שיבחין מיד שזהו בית שונה, חסידי, בית של "שלוחים"; וכן שיבחין גם בהבדל שבהופעתנו והתנהגותנו.

כאשר אנשים רואים אשה הגאה להיות שליחה ואם לילדים יהודיים - הדבר מדבר אליהם בעוצמה גדולה יותר מאלף הרצאות.

הרבי שליט"א הסביר פעם בשיחה לנשים, ש"כלים נאים" פירושם כלים שלא דבקו בהם עקבות כלשהם של נוכריות.

כאשר הרבי הכריז לראשונה על מבצע תפילין, יצאו תלמידי ישיבת ליובאוויטש אל רחובות ניו-יורק כדי להניח תפילין עם יהודים מעל גיל בר-מצוה. אחי היה בין אלה שנשלחו לעמוד בשטח שעל יד בית-כנסת אורתודוכסי מסוים. הוא סיפר את הסיפור הבא: בחורי הישיבה היו עסוקים בהנחת תפילין לאנשים במשך שעות אחדות, עד שהשעה נעשתה מאוחרת והתקרבה לזמן שקיעה. אחד הבחורים הבחין באדם הנראה כיהודי, צועד לעבר בית-הכנסת. כמובן שהוא מיהר אליו ושאל, "האם הנך יהודי? האם הנחת תפילין היום?

האיש התמתח מלוא קומתו והתיז בכעס, "למה אתה מתכוון? איזו חוצפה! אני הנני הרב של בית-הכנסת הזה. תדע לך שאני הוא שאפשרתי את פעילותכם במקום הזה". ובזה פנה בחרי-אף אל תוך בית-הכנסת להתפלל מנחה.

כמובן שאותו בחור נבוך מאוד וביקש בלבו שהאדמה תבלע אותו, אך לא היה מנוס. מכיוון שהשעה היתה מאוחרת ובית-כנסת אחר היה במרחק גדול מדי משם, נאלצו הוא וחבריו להצטרף למניין בביהכנ"ס הזה. הבחור הלז התחבא בשורה האחורית של המתפללים כדי שהרב לא יראהו.

אולם לרוע המזל, מיד לאחר התפילה צעד הרב במהירות לעברו ורמז לו לסור עימו הצידה. הבחור הכין את עצמו ל"מנה" נוספת...

"למעשה", אמר הרב, "אני חייב להתנצל בפניך. במשך התפילה הוטרדתי על ידי המחשבה שאתה, בעצם שאלת את שאלתך בתמימות, ללא כל כוונה לעלוב בי. אבי היה אף הוא רב באירופה, היה לו זקן ארוך, ומעולם לא היה ספק אצל אף אחד אם הוא יהודי, או אם הוא דתי. אף אחד לא היה חולם לשאול אותו אם הוא הניח תפילין באותו יום. בכל זאת, שאלתך הופנתה אלי, וכל כך למה? מפני שהופעתי החיצונית אינה מסגירה מיד את העובדה שאני רב אורתודוכסי!".

חברות יקרות, אין צורך לחכות עד שאנשים יגלו שאנו שליחות. הדבר צריך להיות כתוב על פנינו. מן הדרך שבה אנו מתלבשות, מתאפרות, ואפילו מסוג הרהיטים שלנו, צריך להיות מובן מאליו שאנו שליחות של הרבי שליט"א.

כיצד לפנות אל אנשים חסרי-ידע ביהדות

1) הקשיבי לדברי הזולת עד תומם. הדבר יעזור לך להבינם, ויחייב את הזולת להקשיב אלייך. דברי בצורה תרבותית ובסגנון נאה - אנשים מעריכים את העובדה שאת מתייחסת אליהם כאל אנשים אינטליגנטיים.

2) אל תרימי את קולך! כי "דברי חכמים בנחת נשמעים". צעקות רק מחזקות אצל הזולת את הדעה הקדומה שיהודים דתיים הם צרי-אופק, אם תדבר בנחת, אף הם לא יצעקו.

3) אל תיתני לאנשים את ההרגשה שהם פחותים ממך, הדבר רק ירחיק אותם ממך.

4) אל תמתחי ביקורת ואל תגני את הענין בו מעורבת בת-שיחתך (סמים, אוניברסיטה, הצלוב וכו'), אלא אם כן את מומחית בנושא. ולמה? א. את מבזבזת את זמנך. ב. את עלולה לשים עצמך לצחוק. ג. בכך תחזקי את עמדתה, מפני שהיא תתאמץ להגן עליה.

5) יחס ידידותי הוא בסיס טוב להמשך קשרים חיוביים, שהרי אם את יכולת להיות ידידה - אף עניני היהדות ייראו פחות עויינים.

6) "תפשת מרובה לא תפשת". עם אורחייך דברי על מצוות רק בכללות, ואל תכנס לפרטי דינים.

7) אם מישהי שואלת אותך שאלה שאינך יודעת להשיב עליה, החמיאי לה ששאלתה כל-כך טובה עד שאינך יודעת את התשובה. עזרי לה לחפש את התשובה בעצמה. אמרי לה שקיום המצוה חשוב יותר מהבנתה, כי המעשה הוא העיקר, אל תתביישי להודות שאינך יודעת. אף אחד אינו יודע את הכל.

8) העמידי פני תם. אל תקשיבי לתלונות על דברים חיצוניים; למדי להבין מה הם באמת רוצים לדעת.

9) אל תושפעי ממראה חיצוני, אלא רק מן ה"נשמה" של העומדת מולך.

10) תני לאנשים את הבחירה. עובדה זו, שהם יכולים לבחור ללא הפעלת לחץ, תעזור להם, מן הסתם, לעשות את הבחירה הנכונה. אנשים חוששים מהפעלת לחץ.

11) אל תשאלי שאלות על העבר.

12) אל תהיי רצינית מדי. הוכיחי קצת הומור.

13) אם ניצחת בוויכוח, האם בכך הצלחת בשליחותך?

14) אמרי את דברייך בביטחון עצמי.

15) אמרי פרק תהילים ותפילה, שדברייך יהיו כנים וייצאו מן הלב, וכך ייכנסו ללב...

16) אהבת-ישראל היא המינימום הנחוץ...

17) הביאו לשינוי באווירה.

18) "רומא לא נבנתה ביום אחד". השינוי לוקח זמן, את יכולה להגיב כך: "תחשבי על זה"; "זה קשה כי זה חדש לך"; "אני בטוחה שאילו גדלתי עם החינוך והחברה שלך, גם אני הייתי חושבת כמותך".

19) הוכיחי התעניינות אישית. אל תיתני לזולת את ההרגשה שהתעניינותך מותנית.

20) סייעתא דשמיא אינה בהכרח תלויה בכישרונות. לעיתים קרובות, אדם פשוט מצליח יותר מאדם אינטליגנטי.

21) קשרי קשר חמים ואישי לפני שאת מתחילה...

22) "קבל את האמת ממי שאמרה"

23) לימדי מן השגיאות שלך.

24) מה שמצליח עם אדם אחד, לאו-דווקא מצליח עם השני, אך אל ייאוש.

כאשר הזולת הוא "אנטגוניסט" (בעמדת יריבות)

1) רגשותיו של הזולת ואופן הצגתו את דעותיו, אינם בהכרח מעידים על אופיו. אין כלל מקום להתבטאויות כמו "אתה טיפש", או כל הערת גינוי אחרת, בגלל דעותיו, אפילו דעות שהובעו מתוך כעס ובאופן של זלזול, יש להתייחס אליהן בשלוות-נפש, מבלי להשמיע את הערכתך על אופיו של אומרן. בדרך זו, קיימת אפשרות להמשיך את השיחה מבלי להעליב את הזולת ומבלי להפוך אותה לעימות ולמלחמת מילים. אפשר להשתמש בביטויים כגון: "טוב, ככה את מרגישה, אבל ההרגשה שלי היא כך וכך..."

2) עלייך להיות מודעת לכוחם של רגשות.

3) היי מודעת לכוחו של סיפור מרגש - בתנאי שהוא רלוואנטי.

4) היי מודעת לכוחו של משל טוב - בתנאי שהוא עמוק.

5) המשיכי את השיחה בפשטות ובביטחון, מבלי לחוש שנכשלת רק בגלל שהזולת הביע דעה מתנגדת. תוכלי לומר למשל, "אפילו אם אינך מאמינה באלוקים (או בתורה, או ב...). מכל מקום, הדלקת נרות שבת היא דבר כל-כך קל ויפה, והיא מאחדת את נשי ישראל בכל מקום בעולם. בלי ספק, פעולה שיהודים מסרו עליה את נפשם במשך אלפיים שנות גלות, אפילו בעיתות של מצוקה, לא ייתכן שהיא לגמרי חסרת משמעות..."

חשוב לזכור:

1) לא המדרש עיקר אלא המעשה.

2) לא הכוונה עיקר אלא המצווה עצמה.

3) מתוך שלא לשמה בא לשמה.

4) מצוה גוררת מצוה.

5) "ואהבת לרעך כמוך", זו כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא. אפילו אם לא נותרה בידינו אלא מצות אהבת-ישראל, כי הזולת סירב להצעתנו לקיים מצוה, זה עדיין אינו כישלון! כי הוא היה עד לפעולה של אהבת חינם אמיתית שאינה תלויה בדבר.

6) עלייך להוות דוגמה להתנהגות של אדם יהודי.

7) יהודי, אינו רוצה ואינו יכול, להיות מנותק מה'.

8) כאשר קשורים למעלה - אין נופלים למטה.

9) חשוב שיהיה לנו - ידע, גישה ומזל.

לבעלי מקצועות שונים רצוי לתת דוגמאות שימושיות מתחומי עיסוקם

1) למורה: יש תלמידים שתפיסתם מהירה משל אחרים, ובכל זאת, המורה חייב ללמד לפי הקצב של הרוב, מבלי להתחשב ביוצאים מן הכלל. (מה זה בא ללמדנו: שדוקא ריסון עצמי בקבלת עול, הוא סגולה להתקדמות נכונה).

2) לרופא או לאחות: כאשר רופא או אחות רוצים לתת תרופה לחולה הטוען כנגדם, "לפני שאני לוקח את התרופה, הסבירו לי במפורט כיצד היא פועלת". הם צריכים לענות לו. "לא תוכל ללמוד את כל זה בזמן קצר, קודם קח את התרופה ואחר-כך תנסה להבין". (מה זה בא ללמדנו; קודם כל יש להתחיל בקיום מצוות, דוקא לאחר מכן קל יותר להבין הסברים רוחניים).

3) למפעיל מכונה: לפני שמתחילים להשתמש במכונה חייבים לעיין היטב בכל הוראות השימוש. אחרת, במקרה הטוב, ישיג המפעיל תוצאות פחות טובות. ובמקרה הגרוע, זה יקצר את חיי המכונה, או אפילו יקלקל אותה ללא תקנה. מלבד זאת, הוא הפסיד את לימוד אפשרויות השימוש השונות. (מה זה בא ללמדנו: התורה מלמדת אותנו כיצד לנהל את חיינו כראוי).

4) לבעל חנות או סוחר: הוא אינו יושב וממתין באדישות לקליינטים שיבואו אליו, אלא יוזם הזדמנויות לעסקים, הוא מפרסם וכו'. הוא איננו מסתפק במועט (מה זה בא ללמדנו: אל תשב בטל, ואל תהיה מרוצה מהישגים זעומים).

5) לעקרת בית: היא יודעת את חשיבות רחיצת הידיים וניקיון לפני הכנת הארוחה, היא גם מכירה בערכו ובתפקידו של כל חפץ המצוי בביתה, וחשה בחסרונו אם התקלקל או אבד, מה זה בא ללמדנו: אי שמירת טהרת המשפחה עלולה לזהם את הבית בכללותו. אפילו פרטים מזעריים - חשובים. כל דבר יש לו תפקיד.

6) למתעסקים בניקוי-יבש: השיטות שמשתמשים בהן להסרת כתמים אינן נחשבות לעונש עבור הבגד. חומר הניקוי חייב להתאים לחומר שממנו נוצר הכתם. כתם ישן או עקשן זקוק לטיפול מוגבר. כל זה הוא לטובת הבגד, כדי להחזירו למראהו הראשון. אזהרה - חומרים כימיים חריפים, שמשתמשים בהם על אריגים עדינים, יהרסו את הבגד. יש כתמים שרק מומחה יוכל להורידם... מה זה בא ללמדנו: הייסורים מטהרים, היו עדינים כלפי הזולת. אל ייאוש! בידי הצדיקים שיטות ניקוי מיוחדות המסוגלות לעזור אפילו לך...

7) לחקלאים: הם מכירים את חשיבותם של אמצעי מנע (מניעת מחלות של גידולי האדמה, מניעת התרבות חרקים וכד') וטיפול באילנות רכים. טעות קטנה עם הזרעים או השתילים יכולה להמיט עליהן חורבן, החקלאים יודעים את חשיבותו של כל אחד מהגורמים בגידול צמחים - שמש, מים, חומרים מזינים וכדו'. מה זה בא ללמדנו: ללא השקעת מאמץ אין תוצאות, אפילו אם התנאים הם אידיאליים; חינוך הוא תהליך מתמשך - אין להסתפק בחינוך לגיל הצעיר בלבד.

8) לאנשי צבא: כל חייל מבין שמשימותיו חשובות ומוכרחות להתבצע בדיוק לפי ההוראות, אפילו אם אינו מבין את תכליתן ומקומן ב"תמונה הרחבה". המדים, אף הם, חשובים. מה זה בא ללמדנו: לכל אדם השליחות שלו, הוא חייב למלא אחר ההוראות מבלי לסטות. גם הדרך שבה אדם מתלבש, חשובה ומזהה אותו כיהודי דתי - צניעות, כיפה, ציצית וכד'.

9) לפקיד במשרד: יש חשיבות ליחסים טובים בין חברי הצוות. למדנו: אהוב את הבריות וקרבן אל התורה. כתיבה מהירה ומדויקת במכונת-כתיבה, בשיטה עיוורת, דורשת הרבה תרגול. מה זה בא ללמדנו: כך בדיוק נדרש גם לגבי התורה והמצוות.

10) לאיש המעבדה: חיידק אחד יכול להרוס את הסטריליות של מעבדה שלמה. למדנו: כל פרט בטהרת המשפחה הוא חיוני. יש לשאוף לשלמות של 100%. אם כי אין להתייאש אם עדיין לא הגעת אליה.

11) למתעסקים בכל עיסוק אחר: טעויות אינן פוסלות אותך. כל אחד סולח למתלמד ולמתחיל.