חכמת לבה של נחמה גרייזמאן

פרק שני: נשים

עידוד ילודה

(הרצאה שניתנה בנחלת-הר-חב"ד)

שמחתי מאוד להיות מוזמנת לדבר בנושא זה שאותו אינני צריכה לחקור, הנושא קרוב לליבי, וכמבואר בחסידות – "דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב (הזולת)".

אף על פי כן יש לי שאלה: מדוע בכלל צריכה אשה לבוא לדבר אל נשים יהודיות אודות עידוד ילודה? אחרי הכל, כל מי ששוקל בדעתו את מספר היהודים בעולם בהשוואה לשאר עמי העולם, יגיע מיד למסקנה שתכנון-משפחה בקרב יהודים הוא התאבדות לאומית! מפקדי-אוכלוסין קובעים שמספר היהודים בעולם הוא בסביבות 14 מיליון. קשה לדעת אם מספר זה נכון, מפני שיהודים רבים אינם מודים ביהדותם, או שהם מתבוללים. מכל מקום, המספר המצוי בידינו כרגע קובע כי העם היהודי הוא פחות מחצי אחוז(!) מאוכלוסיית העולם. לפני כארבעים וחמש שנה שליש מן העם היהודי שמנה אז 18 מיליון הושמד בשואה. עובדה אחרונה זו בלבד אמורה לזעזע כל יהודי ולהביאו להכרה שמוטלת עלינו החובה, לכל הפחות, להגיע שוב למספר היהודים שהיה לפני השואה.

בטוחתני שאינני היחידה בין האמהות היושבות בקהל, אשר הידיעות על החיילים שנפלו בצפון הביאו דמעות לעיניה. אולי הותירו חיילים אלה אחריהם אח יחיד או אחות, או אולי שום אחים ואחיות כלל. בודאי היו בין משפחות אלו, הורים שהיו רוצים בעוד ילדים אך לא נתברכו בהם. ובודאי היו גם כאלה שהחליטו שעם ילד אחד או שניים הם מהווים משפחה אידיאלית – אך הנה "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום".

כאשר זוג הורים או בני זוג שנישאו זה עתה מתכננים את גודל המשפחה הרצוי להם ואת המועד שבו יוולדו ילדיהם, הם נוטלים על עצמם אחריות כבדה ביותר. זו אחריות שבעצם, אדם אינו יכול לקחת על עצמו. בדרך-כלל, תכנון זה מבוסס על נסיבות-השעה, כמו הכנסה, גודל הדירה, מספר הילדים שנולדו כבר, הקריירה של האם וכו'. אך כל הגורמים האלה נתונים לשינויים עם הזמן, ואילו האפשרות להגדיל את המשפחה לא תמיד נשארת בעינה, יותר מאוחר...

היאך יכולה אשה לדעת בביטחון שהיא תוכל להיכנס להריון בעוד שנה או שנתיים, שאז, על פי חשבונה, יהיה הדבר נוח יותר? (כי יסתיים הקורס או הקולג', או יעברו לבית גדול יותר, או שהתינוק האחרון כבר ילך לגן-ילדים וכד'). האם בעלה יחיה אז? כמה נשים שנתאלמנו בחודש זה, תכננו להגדיל את משפחתן יותר מאוחר? וכמה פעמים קרה שלאחר תקופה של מניעת הריון באמצעים שונים, מוצאת האשה שגופה נשתנה ויש לה קשיים גדולים להיכנס להריון.

הריון ולידה אינם בגדר אירועים שניתן לארגנם על פי הזמנה מראש – "כאשר אהיה מוכנה, אביא ילד לעולם". כלל וכלל לא! יש לי חברה שנישאה בגיל צעיר וילדה שלושה ילדים בתוך שנתיים וחצי, הייתה זו תקופה קשה ביותר עבורה. אחר לידת השלישי עברו מספר שנים והיא לא נכנסה שוב להריון. בדיקות שעשתה העלו בודאות שצינורות השחלה נסתמו והסיכוי שהיא תוכל ללדת שוב, היה כמעט אפסי. אך היא לא אמרה נואש ועברה טיפולים וניתוחים, אולם אין ברצוני להאריך בסיפור זה. נקודת הענין היא: אילו היתה האשה הזאת מחליטה להשאיר רווחי-זמן בין הלידות היתה נשארת עם ילד אחד, או לכל היותר, עם שניים. לא אחת אמרה לי: "תודה לא-ל שלא ניסיתי להתערב...".

סיפור אחר: לאשה אחת היתה קריירה נפלאה ולכן החליט לדחות הבאת ילדים לעולם עד שתגיע אל פסגת ההצלחה. בגיל שלושים וחמש השיגה את מבוקשה, היתה לה משכורת יוצאת מן הכלל ומעמד גבוה ביותר. הגיע הזמן! היא נכנסה להריון, ומה מאוד היתה מאושרת כששמעה על כך לראשונה מפי רופאה, אך אז נתגלתה בעיה. הרופא הודיע לה בצער שיש לה גידול ברחמה שהלך וגדל במשך השנים. עתה היה כה גדולה שלא נותר מקום לעובר להתפתח, הרופא הודיע לה שיש להפסיק את ההריון, להסיר את הגידול ואז היא תוכל לנסות שוב. אך למרבה הצער, במהלך הניתוח התברר שיש הכרח להוציא את הרחם... האשה שפכה דמעות כמים, "מדוע לא אמר לי אף אחד שהייתי צריכה ללדת כשהייתי צעירה? מדוע לא אמרו לי?"

ישנם סיפורים רבים כאלה, אך הם דוגמאות ממשיות לכך שבלתי אפשרי לדעת מה צופן העתיד וכמה מסוכן לתכנן את גודל המשפחה. ה"תכנון" המבוסס היחיד הוא לתכנן שהקדוש ברוך הוא יחליט כמה ילדים ומתי. רק הוא יודע את העבר, ההווה והעתיד.

יתר על כן, כאשר הורים מתכננים למנוע לידתו של ילד, הם אינם תופסים כנראה, שאין זו רק לידה אחת שהם מונעים, אלא מאות ואולי אלפים: אלה ילדיו של בנם, וילדיהם של אותם ילדים, וכן הלאה, בכל הדורות הבאים.

גידול ילדים לפני מאה שנה, בודאי לא היה יותר קל מאשר היום. היום יש לנו מכונות כביסה, מקררים, מקפיאים, בלנדרים, טיטולים וכו' וכו'. אם הורי הסבתא שלך היו מחליטים לעצור את הגדלת המשפחה לפני שנולדה הסבתא, הרי גם את לא היית כאן היום. מי שמקפח חייו של עובר יהודי, יידרש לתת את הדין על דמו של אותו ילד וכן של צאצאיו הפוטנציאליים. איזו אשה תרצה לשאת על מצפונה את כובד האשמה הזאת?

הבה נדון בטענה הרגילה נגד הולדת ילדים. "זה יקר מדי! יש אינפלציה דוהרת. זה בלתי אפשרי לכלכל ילדים נוספים במשכורות שלנו. אפילו ללא ילד נוסף אנו בקושי גומרים את החודש". לטענה זו יש כמה תשובות: אשה שכבר היו לה שני ילדים טענה שהיא ובעלה אינם יכולים להסתדר כלכלית עם ילד שלישי. לידיעתכם, משפחה זו לא התקיימה על קצבת סעד. היתה להם מכונית, טלוויזיה, שטיחים מקיר אל קיר וכד'. במהלך שיחתנו הועלו כל הטענות הרגילות, היא חשה שכדי להבטיח את ילדיה בביטחון מרבי ובחיים טובים, היא זקוקה לכל החפצים שנזכרו לעיל. לכן חישבה ומצאה כמה יעלה להם ילד נוסף בהתבססה על כל הדברים אשר לפי דעתם הנם "חיוניים". שוחחנו במשך שעות. אמרתי לה שחפצי נוחות ביתיים, צעצועים יקרים, רהיטים נאים – לא הם שמבטיחים את אושרו של הילד או את בריאותו הנפשית והגופנית. מחיר המכונית, הטלוויזיה והרהיטים יספיק למחייתו של ילד נוסף לזמן ממושך. השם יתברך, המצליח לפרנס את העולם כולו בודאי יפרנס גם אותם. הרי כתוב, "לי הכסף ולי הזהב, נאום ה' צבאות". האם בעיה היא בשבילו, יתברך, לפרנס עוד נפש אחת בעולמו, בנוסף לארבעת הביליונים שהוא כבר מפרנס? נקודה נוספת – תכנון משפחה איננו בריא, לא לאשה ולא לבעלה. בנוסף לזה תכנון המשפחה אינו מביא בחשבון את צרכיהם של הילדים שכבר נמצאים במשפחה (למרות שהוריהם אולי חושבים שהם מתכננים את גודל המשפחה דוקא עבור הילדים האלה!). חיי משפחה עם ה"תן וקח" הכרוכים בהם, מבטיחים שהילד יגדל להיות בעל (או אשה) טוב יותר, אב (או אם) טוב יותר ובאופן כללי אדם טוב יותר בלמדו להתייחס ולהסתגל לצרכיהם של בני המשפחה השונים במשפחה גדולה. יש דברים מסוימים הנלמדים אך ורק במסגרת משפחה מרובת ילדים. כל ילד במשפחה מרובת ילדים יודע שאיכותה של תשומת-לב עולה בחשיבותה בהרבה על כמותה, וילדים כאלה סובלים הרבה פחות מאשר ילדים ממשפחות קטנות הנשארים לבדם בקביעות עם "בייבי סיטר" וכד' כי הוריהם כה עסוקים בעבודתם... הכלל הוא, שאם קיימת חמימות ואהבה במשפחה, לא יסבלו הילדים מחוסר תשומת-לב.

הסיבה האמיתית שבגללה כל-כך הרבה נשים בדורנו החליטו להגביל את מספר הנפשות במשפחתן היא לחץ חברתי. אנו חיים בתקופה שבה אנשים נוטים לראות משפחה מרובת-ילדים בשלילה. רק מעטות יכולות להלחם נגד הזרם ולהצהיר בגאווה דברים המנוגדים לדרך-המחשבה המקובלת. רק מעטות מאוד יכולות לומר, "שום אדם לא יכתיב לי החלטות גורליות, כי תוצאותיהן קיימות לעד. לא אתן לחברה ולתקשורת להשפיע עלי. אני מכירה את הדרך היהודית, את השיטה האמיתית של תכנון משפחה – לתת להקב"ה לתכנן עבורי, והדבר יביא לי אושר וסיפוק אמיתיים".

יהי רצון שכל אשה היושבת כאן תהרהר בדברים אלה, ותרשה לכל ילד יהודי להיוולד בעזרת השם, וכאשר המשיח יגיע במהרה, נוכל כולנו להצביע על ילדינו בשמחה ולהכריז בגאווה, "ראו גידולים שגידלתי".